זכות העיון ע"פ חסד"פ לא חלה על עבירות מסוג חטא

ערעור על פסק דינו של בית משפט לעניינים מקומיים תל-אביב-יפו (כב' השופט א. דורון), מיום 6.9.2005, בו הורשע המערער, לאחר שמיעת ראיות, בעבירה לפי סעיף 6 (ד)(3) לחוק עזר לתל אביב יפו (העמדת רכב וחנייתו), התשמ"ד - 1983 (להלן: " חוק העזר").

המערער הורשע בכך, שהחנה את רכבו מ"ר 3826016 ביום 7.6.2004 בשעה 10:54 ברחוב המרץ 6 בתל אביב-יפו, בתחום שנים עשר מטרים מצומת.

בהכרעת דינו העדיף בית משפט קמא את " עדותו" האמינה ללא סייג של המפקח, "על גרסתו של המערער שטען שחנה מעבר למרחק של 12 המטרים ובמקום ששפת המדרכה היתה מכוסה בזפת ולא צבועה בצבע אדום לבן".

המערער טוען שטעה בית משפט קמא בהעדפת גרסת מפקח העירייה על גרסתו, תוך שהוא מעדיף גרסתו המבולבלת, של המפקח שהסתמך על דוח הבהרה שערך כשנה לאחר רישום הדוח, ובכך שלא שעה לראיה פוזיטיבית חותכת שהציג (נ/1), תמונה שצילם במקום העבירה הנטענת, בכך שלא סימן התמונה כמוצג ובכך שבנגוד לאמור בסעיף 77 (א) לח.ס.ד.פ (נמ) תשמ"ב-1982 (להלן: "ח.ס.ד.פ") נתן משקל לת/2  - דוח הבהרה שנערך רק ביום 20.7.05.

דינו של הערעור להדחות.

"כלל נקוט הוא בשיטתנו, כי בית המשפט בשבתו כערכאת ערעור איננו נוטה להתערב בקביעות עובדתיות של הערכאה הדיונית אשר שמעה את העדויות, התרשמה מהן ובחנה אותן, אלא במקרים חריגים... בפרט כך הוא, כאשר מדובר בממצאי מהימנות, שהרי הערכאה הדיונית היא המתרשמת באופן ישיר ובלתי אמצעי מהעדים וממהימנותם, כשבעניין זה יכולתה של ערכאת הערעור מוגבלת..." ע"פ 7969/04 מדינת ישראל נ' סרגיי דינציק (טרם פורסם).

במקרה שבפני ביסס בית משפט קמא הכרעת דינו, על קביעות מהימנות חד משמעיות שקבע, הן לדברי המפקח והן לגרסת המערער. אין מדובר באותם מקרים חריגים שערכאת ערעור ראוי שתתערב בקביעות אלה.

התמונה שהציג המערער בפני בית משפט קמא, סומנה על ידו כנ/1, יתרה מכך, בקשה לתקון פרוטוקול שהגיש המערער בעניין זה ובעניין רשום דברי המפקח בפני בית משפט קמא, נדונה ונדחתה.

יש לאמר שאכן, כפי שקבע בית משפט קמא, התמונה אכן חשוכה וקשה להבחין בה בצבעי אבני השפה.

באשר לטענה לענין העיון בחומר החקירה, סעיף 74(א) לחסד"פ מוציא מכלל חובת "גילוי חומר החקירה" עבירות חטא, עבירה מהסוג בה הואשם המערער ולכן, ערעור בעניין זה אין לו על מה לסמוך.

בדחותי הערעור, אומר שדעתי הינה לענין סימן ג' לפרק ד' לח.ס.ד.פ בדבר עיון בראיות התביעה, שמקום ותיק בעבירת חטא, מגיע לשלב של שמיעת ראיות, שטרם הדיון ראוי ונכון שהתביעה תציג לנאשם (אפילו חובה כזאת אינה כתובה בחוק), את כלל ראיותיה ולא תפתיעו על דוכן העדים, גם לרשום הערות המפקח הנרשמות עובר לרשום הדוח וגם ברשומים מאוחרים יותר של העד, המוגשים לבית המשפט.

שיטתנו המשפטית היא שאין מפתיעים צד, בוודאי לא נאשם, בראיות. ומבחינה מעשית תועלתית יתכן אף שגילוי כזה מבעוד מועד, אף יחסוך שמיעת ראיות.

הערעור נדחה.

ניתן היום ט' בכסלו, תשס"ז (30 בנובמבר 2006) במעמד הצדדים

                                                                                שופט: בן-יוסף רענן